משפט אזרחי כללי ודיני נזיקין

ת.א. – תיק נזיקין – נפילה במדרכה.

בתיק זה, המדובר על לקוח, בשנות ה-60 לחייו, תושב העיר חולון, אשר פסע יום בהיר אחד על מדרכה בעיר ולפתע נתקלה רגלו בבור / שבר במדרכה והוא נפל. כתוצאה מהנפילה, שבר הלקוח המסכן את קרסול ימין שלו ונגרמו לו 15% נכות לצמיתות.
המדובר על מרצפות עקומות / שבורות במדרכה ו/או על הפרשי גבהים בין מרצפות המדרכה, אשר באחריות העירייה לתקן, זאת בהתאם לקבוע בסעיף 235 לפקודת העיריות.
לדאבון לב, תופעה זו של מרצפות לא תקינות על המדרכה – הינה תופעה רווחת בכל העיריות ולא אחת קורה, כי אזרחים תמימים נתקלים בהן ומועדים, תוך שנגרם להם נזק גוף.
באותו מקרה, הצעתנו ללקוח הייתה להגיש תביעה כנגד הרשות המקומית, בגין רשלנות ו/או הפרה חובה חקוקה (הפרת ס' 235 לפקודת העיריות), אשר גרמה לו לנזק גוף.
מכיוון שאין המדובר בתאונת דרכים, אז לפי החוק יש לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של מומחה רפואי (בתחום הפגיעה), אשר יקבע את אחוזי נכותו של התובע.
כאמור, מומחה רפואי קבע לתובע 15% נכות ובהתאם לכך הוגשה תביעה כנגד העירייה, לבית משפט השלום בתל – אביב.
לדאבון לב, העירייה טענה כי אין זו באחריותה לתקן את הכשל במדרכה, שכן המדרכה לא שייכת לה, אלא לבניין שבסמוך לה. משכך, הפנתה העירייה את התובע להגיש תביעה כנגד וועד הבית של אותו בניין.
אולם, משרדנו לא נרתע מטענה זו, ולאחר איתור פסקי דין בנושא של בית המשפט העליון, טען צוות המשרד בשם התובע, כי גם אם אין המדובר במדרכה שבבעלות העירייה, עדיין כאשר מדובר בדרך ציבורית, אז לפי ההלכה הפסוקה על העירייה לתקן את הפגם במדרכה ואם היא לא עשתה כן אז חזקה שהיא התרשלה. ראה לעניין זה את פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זהר, פ"ד לז (3) בע"מ 761.
בית המשפט קיבל את טענת צוות המשרד והורה לעירייה לחזור בה מטענתה ולפצות את התובע על נזקיו.
לאחר מספר לא מועט של דיונים, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה, לפיו התובע פוצה על ידי העירייה בסך כספי של כ-50,000 ₪.
הנה כי כן, לרשויות המקומיות יש אחריות על בטיחות המתקנים / דרכים ציבוריות שבשטחה וכאשר האזרח נתקל במפגע בטיחותי (כמו במקרה שלפנינו) אל לו להירתע מלפנות לערכאות בנושא.
מקרה זה, מהווה דוגמה ניצחת לחשיבות התעדכנות המשרד בפסקי דין והלכות של בית המשפט העליון, במטרה לסייע ללקוח בתביעתו הצודקת.

ת.א – רשלנות רפואית – ניתוח פלסטי שכשל.

במקרה זה הגיע למשרדנו לקוחה, אשר ביקשה לעבור ניתוח להרמת חזה באחד המכונים הרפואיים הידועים, אשר עוסקים בתחום.
לאחר שביצעה את הניתוח, התגלה כי הוא כשל וכי נותרו ללקוחה צלקות רבות ומכערות על פטמתה, עד כדי עיוותה.
הצעתנו ללקוחה הייתה, להגיש תביעה כנגד המכון הרפואי וכנגד הרופא המנתח מטעמו, בגין רשלנות רפואית אשר גרמה לה לנזק פלסטי.
בהתאם להוראות הדין, יש לתמוך תביעה לרשלנות רפואית, בחוות דעת רפואית כפולה: על המומחה הרפואי להתייחס לנזק שנגרם ולקבוע את אחוזי הנכות לצמיתות וכן עליו לעיין בתיק הרפואי ולקבוע האם הרופא המנתח התרשל בביצוע הניתוח ואף לפרט מהי התרשלותו.
לאחר שניתנה חוות דעת, הגיש צוות המשרד בשם הלקוחה תביעה לפתחו של בית משפט השלום בתל – אביב, כנגד המכון הרפואי וכנגד הרופא.
כאמור, תביעות רשלנות מקצועית הינן תביעות סבוכות וכלל לא פשוטות. יש להוכיח לבית המשפט, כי הרופא אשר ניתח את הלקוחה, חרג מסטנדרט סביר של רופאים. במילים אחרות, יש להוכיח שהרופא המנתח היה צריך לבצע פעולה כלשהי, אך משום מה הוא לא ביצע אותה. או להיפך: להוכיח שהרופא המנתח היה צריך להימנע מביצוע פעולה כלשהי, אך משום מה הוא לא נמנע מלבצע אותה. בקיצור, יש להוכיח כי הרופא עשה משהו לא טוב.
כמובן, כי המדובר בנטל הוכחה גבוה ביותר עד כדי קושי להוכחה. המדובר על מונחים רפואיים ומומחיות בתחום שבית המשפט אינו בקיא בו. על כן, יש צורך בחוות דעת מומחה רפואי בתחום.
במקרה שלפנינו, הצליח צוות המשרד להוכיח, כי בהסבר שניתן ללקוחה לפני ביצוע הניתוח, לא נמסר לה פרט חשוב והוא כי עליה להפסיק לעשן למשך שבועיים – שלושה לפני שהיא נכנסת לחדר הניתוח. הסיבה לכך היא, שעישון פוגע בהחלמה לאחר ניתוח כירורגי וביצוע תפרים, עד כדי היווצרות צלקות.
מכיוון שאזהרה זו לא נמסרה לתובעת, היא המשיכה לעשן כרגיל ומכאן הנזק הפלסטי שנגרם לה.
לאחר מספר דיונים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו המכון הרפואי יפצה את הלקוחה בסך כספי של כ- 90,000 ₪, על נזקיה.

ת"א – תביעה בגין נזק לקטין בחופש גדול- הורים לקטין, בן כ-16 שנה, הגיעו למשרדנו, לאחר שבנם נפצע בחופש הגדול. ההורים סיפרו, כי במסגרת בילוי של כמה חברים בבית קפה, פרץ ויכוח בין בנם לבין אחד החברים, אשר הוביל לכך שלפתע, ללא כל הודעה מוקדמת, נעץ החבר את הסכין שהוגשה על ידי בית הקפה, בירכו של בנם. כמובן, כי בנם הקטין נפצע קשות, הוא פונה לבית החולים שם אובחן לו קרע בעצב הירך, הוא אושפז, נותח ועבר שיקום ארוך עד החלמתו. כמובן, כי גם לאחר תקופת השיקום הארוכה, נותרה לו נכות בשיעור של 25% לצמיתות.
לאחר היוועצות משפטית, החליט צוות המשרד להגיש שתי תביעות:
האחת, תביעה כנגד חברת הביטוח כלל, במסגרת ביטוח תאונות אישיות, בו מבוטח כל תלמיד, במסגרת תשלומי בית הספר. המדובר בביטוח 24 ש' (כך הוא מכונה) אשר למעשה מבטח את תלמידי בית הספר בגין אירועים תאונתיים וגם כאלה אשר לא אירעו בשעות פעילות בית הספר. במסגרת תביעה זו, תבעו הורי הקטין (באמצעות משרדנו) את חברת הביטוח בהסתמך על פוליסת הביטוח האחידה, אשר מונפקת בתחילת כל שנת לימודים ומכסה כל תלמיד, כאמור, וגם בגין אירועים שחלו בחופשה. לאחר הגשת התביעה בבית המשפט ולאחר מספר דיונים, הושג הסכם פשרה בין חברת הביטוח לבין הוריי הקטין ולפיו פיצתה אותם חברת הביטוח בסך כספי של 60,000 ₪.
התביעה השנייה, מורכבת יותר, הוגשה כנגד הקטין הדוקר וגם כנגד הוריו, לאור אחריותם עליו כהורי קטין. כאמור, המדובר בתביעה מסובכת ומורכבת יותר – הן מהבחינה העובדתית והן מהבחינה המשפטית. מעבר לעובדה, כי כאן יש להוכיח אשם של הנתבעים ו/או היעדר אשם תורם של הקטין, הרי שהטלת אחריות על הורי הנער הדוקר, היא אינה דבר שבשגרה ומסובכת להוכחה. אולם, לאחר דיונים רבים בבית המשפט, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת, הגיעו הצדדים לכדי הסכם פשרה, לפיו הנתבעים (הורי הקטין הדוקר) ישלמו למרשינו פיצוי כספי בסך 400,000 ₪ בגין נזקיו.
הליך זה מיטיב לתאר, את היענותו של המשרד לייצג בתיקים סבוכים וקשים, תוך דבקות במטרה והשגת המיטב לטובת הלקוח.

ת"א – תיק נזיקין – נפילה במדרגות צימר

לקוחה, בשנות ה-50 לחייה, הגיע למשרדנו וסיפרה כי היא ובעלה התארחו בצימר ברמת הגולן. הלקוחה סיפרה, כי המדובר במבנה של שתי קומות – בקומה הראשונה גרים בעלי הצימר ובקומה השנייה בנוי הצימר שבו התארחה הלקוחה. על מנת להגיע לקומת הצימר, יש לעלות במדרגות חיצוניות.
לאחר הלילה הראשון בצימר, ביקשה הלקוחה לרדת מהצימר באמצעות המדרגות. אולם אז, לפתע החליקה על אחת המדרגות ושברה את קרסולה הימני.
לאחר התייעצות עם צוות המשרד, הוחלט להגיש תביעה כנגד בעל הצימר ו/או חברת הביטוח שלו, בגין רשלנות בבניית מדרגות הצימר ו/או אחזקתן, אשר הובילה לנזקי גוף קשים ללקוחה.
בהקשר לכך יצוין, כי מומחה רפואי קבע את נכותה של הלקוחה בשיעור של 27% משוקלל, באמצעות חוות דעת שהוגשה לתיק בית המשפט.
אולם, על מנת לזכות בתביעה, היה עלינו להוכיח כי בעל הצימר התרשל בבניית הצימר. במילים אחרות, שבעל הצימר נהג שלא כבעל צימר סביר בנסיבות העניין וכי הוא סטה מסטנדרט התנהגות סביר.
במקרה שלפנינו, בדק צוות המשרד את הוראות מכון התקנים הישראלי, לעניין בניית מדרגות חיצוניות במקום ציבורי אשר מספק שירותי תיירות. בהקשר לכך יצוין, כי במידה והוצא תקן, הרי שהיה על בעל המשרד לבנות את הצימר ו/או את המדרגות בהתאם להוראות התקן ובמידה שלא עשה כן, אז חזקה כי הוא התרשל.
מבדיקה שערך צוות המשרד במכון התקנים, התגלה כי קיים תקן מדרגות אשר מספרו: 2279 ולפיו על מדרגות חיצוניות להיבנות באופן זה שעל הבלטות ישנן צפיפות חומרים אשר מונעת החלקה. הסיבה לכך היא, שמדרגות חיצוניות סופגות לחות ו/או רטיבות שכן הן מתחת לכיפת השמים ומשכך נוצרת סכנת החלקה. על כן, למניעת החלקה, על בעל המקום לבנות את המדרגות בהתאם להוראות התקן.
לאחר גילוי ממצא זה, פנה צוות המשרד וקיבל צו מבית המשפט, לפיו יוכל לשלוח בודק מוסמך מטעם מכון התקנים אל הצימר, על מנת לבדוק האם המדרגות החיצוניות בנויות בהתאם להוראות התקן.
לאחר ביצוע הבדיקה, התברר כי המדרגות נבנו שלא בהתאם להוראות התקן 2279 . בהקשר לכך יצוין, כי תעודה של בודק מוסמך ממכון התקנים, מהווה ראיה לכאורה לאמור בה, בהתאם לכללי הדין.
לאור תוצאות בדיקת מכון התקנים , לא היה מנוס מלקבוע חזקה כי בעל הצימר התרשל (בנה מדרגות בניגוד לתקן), דבר שאילץ את חברת הביטוח להתפשר ולפצות את הלקוחה בסך כספי של 150,000 ₪ על נזקיה.
לדאבון לב, נפילה ממדרגות במבנים ציבוריים (מבנים המשמשים את הציבור כגון: בתי מלון, חדרי כושר, בתי ספר, קניונים, מרכזים מסחריים וכיו"ב), הינה דבר שבשגרה, שכן מבנים רבים נבנו שלא בהתאם לתו תקן ישראלי, על מנת לחסוך בכספים ו/או לאור היותם ישנים ו/או מכל סיבה אחרת, דבר שמעמיד בסיכון את הציבור.
בהקשר לכך יצוין, כי ישנם תקנים נוספים אשר קובעים כיצד יש לבנות מדרגות במקום ציבורי, תוך מתן הוראות מדויקות, מידות וכיו"ב. למשל, באחד התקנים ישנה הוראה כי ההפרש בין גובה מדרגה למדרגה, חייב להיות זהה לאורך כל גרם המדרגות.
על כן, כמו בתיק זה, הננו ממליצים לכל לקוח שנפל, לפנות מיד ולבקש בדיקת תו התקן.

עש"א –  המדובר בערעור על פסק דינה של המפקחת על בתים משותפים, ולפיו חיוב מרשנו (דייר בבית משותף) בתשלום פיצוי לוועד הבית. בערעור, אשר נשמע בבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, שכנע המערער את המותב, כי החלטות האסיפה הכללית, שמכוחן חויב, אינן בתוקף, שכן התקבלו שלא כדין. הערעור התקבל והתיק הוחזר למפקחת.

ע"א  –  ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב. בית המשפט השלום, חייב את מרשתנו לשלם פיצוי בסך 25,000 ₪, בגין נזקי צנרת שנגרמו לצד שכנגד מדירתה. הערעור הוגש ע"י הצד שכנגד (התובע בבית המשפט השלום), שטען לפיצוי גבוה יותר בסכום של 50,000 ₪. מרשתנו הגישה כתב תשובה, כמו גם ערעור שכנגד, אשר הביא בסוף ההליך לדחיית הערעור של הצד שכנגד וקבלת ערעורה שלה, תוך הפחתת גובה הפיצוי ל 8000 ₪ בלבד.

ת"א –  המדובר בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי מרשנו. התביעה הוגשה בגין הוצאת דיבת ע"י שכן, אשר הסיט את תושבי השכונה נגד מרשנו. התביעה התקבלה והשכן חויב בפיצוי, לפי חוק איסור לשון הרע, בסך 40,000 ₪ והוצאות משפט.

ת"א  – הלקוח הגיע למשרדנו עם פסק דין ותיק הוצל"פ פתוח נגדו. המדובר, בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, בגין נזקיי גוף שנגרמו, לכאורה, ע"י חומר ניקוי שסופק ע"י מרשנו. משרדנו הגיש בקשה לביטול פסק הדין, כמו גם בקשה לעיכוב הליכים בהוצל"פ. בית במשפט השתכנע כי מרשנו לא זומן כדין למשפט, ולפיכך, ביטל את פסק הדין. בהמשך,  ולאחר שהתיק נוהל מחדש, נדחתה התביעה נגדו במלואה.

ת"א – במסגרת תובענה זו משרדנו ייצג את הנתבעים, חברי להקה ידועה, בתביעה שהגישו נגדם סוכניהם בעבר. המדובר בתובענה על סך 1,000,000 ש"ח בהתאם לחוזה ייצוג שנחתם בין הצדדים. לטענת הסוכנים חברי הלהקה הפרו חוזה, בכך שעזבו אותם ופנו לייצוג של סוכן אחר. הנתבעים טענו באמצעותנו כי החוזה לא הופר על ידם אלא בוטל כדין, לאחר שהסוכנים הפרו אותו מספר רב של פעמים. כך למשל, הוכח במשפט, כי הסוכנים לא שילמו לחברי הלהקה את התמלוגים המגיעים להם וכי הם הסתירו מסמכים רבים. בסופו של דבר, ולאחר שלוש שנים של ניהול הליכים מורכבים, ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום, מפי כבוד השופטת חנה יינון, אשר קיבלה את כל טענותינו וקבעה כי אכן חברי הלהקה ביטלו כדין את החוזה לאור הפרות הסוכנים. מכאן, קצרה הדרך והתביעה נדחתה כולה.